מאת: אסף קופפר

בשבועות האחרונים גוברת התחושה בקרב כלכלנים ומשקיעים כי ארה"ב תחת ממשלו של דונלד טראמפ הופכת בהדרגה לשוק מתפתח. לא מדובר רק בהקצנה פוליטית או בחריגות סגנונית, אלא בשורה של צעדים ממשיים שמערערים את היציבות המוסדית והציפיות הכלכליות שייחדו את ארה"ב לאורך עשורים. ברקע להרגשה זו עומדת ההכרזה הקרובה על "יום השחרור" ב-2 באפריל, אז צפויים להתפרסם מכסים הדדיים חדשים שיחוללו שיבושים עמוקים בשוקי ההון. בנוסף למכסים עצמם, ישנה אווירה של חוסר אמון שמחלחלת כמעט לכל תחום פיננסי אפשרי, החל מאג"ח, דרך מניות ועד סחורות.

המאפיינים הקלאסיים של שווקים מתפתחים כוללים אי-ודאות רגולטורית, משילות חלשה, תלות אישית במנהיגים, תנודתיות חדה בשערי המטבע והריביות, ופוליטיזציה של המוסדות הכלכליים. כיום, גם בארה"ב, אנו עדים למהלכים שמייצרים מציאות דומה: החלטות כלכליות שמתקבלות לפי תחושות אישיות של הנשיא, עימותים גלויים עם ראשי מוסדות פדרליים, חוקים שמשתנים תדיר, ואף מעורבות אישית של אילון מאסק בניסיון לצמצם את הוצאות הממשלה תחת היוזמה המכונה DOGE. גם שיח פוליטי שנע סביב "ענישה" של מדינות יריבות כלכליות תורם להחרפת התחושה כי החזית הכלכלית הפכה לכלי במאבק הפוליטי.

תשואות אג"ח ארה"ב, שהיו אמורות לרדת לאור תחזיות הצמיחה השליליות, נותרים ברמות גבוהות יחסית – סביב 4.2% – בשל פרמיית סיכון פוליטית שמתחילה להישקל על ידי המשקיעים. התנודתיות בתשואות, עם תנועות של 10 נקודות בסיס ביום, מזכירה את ימי המשבר הפיננסי של 2008. המשקיעים פועלים כיום פחות מתוך תחזיות מקרו-כלכליות קלאסיות ויותר מתוך תחושות של חוסר יציבות וחשש משינויים חדים במדיניות הכלכלית. אותם נתונים קובעים את מדד הסיכון התפיסתי של ארה"ב, ובכך משפיעים גם על הריבית לטווח ארוך.

עננים של אי וודאות מעל וול סטריט (תמונה להמחשה בלבד)

הזהב, מצדו, ממשיך לזנק ושובר שיאים מעל 3,165 דולר לאונקיה – אינדיקציה ברורה לריצה לנכסים בטוחים. במקביל, מדד S&P 500 איבד כ-9% מהשיא האחרון שלו, כאשר מניות רבות חטפו ירידות חדות בעקבות החשש מההשלכות של מדיניות המכסים. המשקיעים מבינים כי מדובר לא רק במהלך זמני אלא בתהליך ארוך טווח של שינוי כללי המשחק. הסיכון אינו רק במחיר המכסים אלא במבנה השוק עצמו – כאשר כללים משתנים, החוזים מאבדים ממשקלם והצפי הכלכלי הופך לניחוש.

אחת הסכנות המרכזיות במצב הנוכחי היא הפגיעה באמון של משקיעים גלובליים בארה"ב כמקלט בטוח. למשקיעים יש עדיין תיאבון גבוה לאג"ח ממשלת ארה"ב, אך ככל שההתנהלות הפוליטית תמשיך להיות בלתי צפויה, ייתכן ונראה פרמיות סיכון עולות, דרישות תשואה גבוהות יותר, ובמקרים קיצוניים – נטישת השוק האמריקאי לטובת חלופות יציבות יותר. בנקודת זמן זו, קשה לאמוד את עוצמת הנזק שיכול להיגרם כתוצאה מאובדן האמון הזה. התחושה היא שמדובר במדרון חלקלק: ברגע שייפגע האמון, קשה יהיה לשקמו.

ההשפעה הפוליטית אינה מוגבלת לשוק ההון בלבד. חברות אמריקאיות רבות מוצאות עצמן נדרשות להתמודד עם שינויים רגולטוריים תכופים, חוקים סותרים ומכסים חדשים שלא ניתנים לצפייה מראש. הדוגמה הבולטת ביותר היא טסלה, שאיבדה מעל 500 מיליארד דולר משוויה מאז כניסתו של טראמפ לתפקיד, בין היתר בשל המאבק סביב תקציב המדינה והתנגדות ציבורית ליוזמות החיסכון שהוא מוביל. חברות נוספות מתחילות לבחון השקעות מחוץ לגבולות ארה"ב, מתוך ניסיון להפחית חשיפה רגולטורית ופוליטית.

הפגנות ברחבי ארה"ב נגד טסלה, ממשל טראמפ ו-DOGE

במונחים של סיכון, שוק ההון האמריקאי נמצא כיום באזור בעייתי: התנודתיות גבוהה, הציפיות הכלכליות לא עקביות, והרגולציה משתנה בקצב שמקשה על תכנון ארוך טווח. למשקיעים מוסדיים, שמבקשים יציבות ותחזיות ברורות, מדובר בסביבה עוינת שבה קשה לקבוע אסטרטגיה רציונלית. ככל שימשיכו אי-הוודאות וחוסר היציבות, כך עלול לגדול הסיכוי ליציאת הון, לירידות חדות יותר ולפגיעה בצמיחה הכלכלית עצמה. מדיניות הפד', שנשענת על נתונים משתנים, נאלצת כעת להתאים עצמה לעולם שבו המדיניות הפיסקלית הופכת ללא צפויה לחלוטין.

בסופו של דבר, לא מדובר רק בשוק ההון אלא בשאלת האמון במערכת האמריקאית כולה. כשחוקים משתנים לפי תחושות, כשמדיניות החוץ מתעצבת בטוויטר, וכששחקנים כמו אילון מאסק משפיעים ישירות על הגירעון – הגבול בין מדינה מפותחת לשוק מתפתח מיטשטש. המשמעות היא אחת: ככל שהשוק ייתפס כפחות צפוי, כך הוא עשוי להיות יקר יותר לתפעול, תנודתי יותר למסחר, ופחות אטרקטיבי להשקעה ארוכת טווח. גם אם התמונה תתבהר בהמשך, הנזק לאמון עלול להישאר זמן רב ואף לשנות את מעמד ארה"ב בעיני משקיעים מכל העולם.

מקורות:

יאהו פייננס